אסטרטגיית הגמישות

הפעם אני מבקש לשתף אתכם בסיפור שנראה דמיוני, אבל מוכר לכולם. שיניתי שמות ופרטים מזהים, אבל נשארתי עם התמצית, רוח האדם תנצח. עמי .ב. היה התאורן שתמיד רציתי לפגוש בהקמות של כנס או כל אירוע. כשהתחילה הקורונה, כמו כולנו, הוא נשאר חסר עבודה. שלא כמו כולנו הוא הרי עצמאי ולכן מצא עצמו במצב מורכב. עמי אבא לשתי בנות ולא איש שישב בצד כשמשפחתו נאנקת תחת משכורתה הבודדת של זוגתו. הוא מיהר לעבור מחברה לחברה והציע את כישורי החשמלאי מוסמך שלו.

אחרי חודשיים הוא הצטרף לחברה קטנה באחת מערי הלווין של תל אביב, כאיש תחזוקה במשכורת מינימום. עמי קם כל בוקר וחייך על אופניו, בדוושו חצי שעה לעבודה. לפני שבועיים פגשתי את עמי בפואייה של הבימה, הוא בא לראות עבודת תאורה של קולגה. שתינו קפה כשסיפר לי על השנתיים שחלפו – “עבדתי בחריצות, אתה מכיר אותי, לא יכול סתם לשבת”. ראיתי שיש מקרים לא מעטים שהחברה משתמשת בשירותים של אולפן. לפעמים נוסעים לשם, לפעמים צוותים הגיעו לחברה והכסף היה לא קטן.

אני הרי מכיר את העבודה באולפנים, אז הלכתי למנכ”ל ואמרתי לו שבהוצאה קטנה אפשר להקים אולפן בחלל שהפכו לחדר יוגה ולחסוך. הבטחתי שאפשר יהיה להמשיך ביוגה וגם לחסוך בהוצאות האולפן. היום עמי ממשיך לעבוד בחברה, אבל משתתף בכל הניסויים שהם עושים באולפן שהקים ומתפעל. עמי לא יחזור לעולם הפקת אירועים וכנסים. אנחנו הפסדנו יופי של שותף והוא הרוויח את החופש לבחור!