טוב, כשמיליארדי עיניים צמודות למסכים מעשרה אינטש צפונה, חברות התרופות עושות הון מדמעות. אחרי שהבנתי שצריך למנן את הצפייה התחלתי בבישול, שם הדמעות נגרמות על ידי הבצל שאני חותך דק. לפעמים גם מהניסיונות הפתטיים שלי להתחרות בשף של הרויאל ביץ’ באירוע הבריכה, או בשף הנועז של דן בשוק שבנינו באחד האירועים. כן, כנס בהחלט איננו אירוע של מצגות ונאומים בלבד. מרגיש שאני נגרר לנוסטלגיה וזהו ארון הקבורה של היוזמה. אז אני נוטש את קרש החיתוך, מעביר לערוץ 88 ומתחיל לתכנן.
בזה אנחנו מארגני הכנסים הכי טובים!היום אני מנסה להתגבר על אתגר השיתוף בכנסים וירטואליים
אתמול בישרו על תקופת החיסון, כאילו יוצאים מתקופת האבן לזמנים אופטימיים ואני חושב שעוד זמן רב מאד נתמודד עם כנסים שבהם מצלמות ומסכים מחשב או ניידים ימלאו את תפקיד ההתכנסות שאפיין את הכנס. כי הרי הסיבה לכנסים אינה רק במה לסיכומי דרך ושיתוף בידע. כנסים הם וריאציות על שיתופי פעולה. אנשים שלא התראו שנה, מגאוגרפיות רחוקות, נטולי זמן חופשי, נפגשים ומדברים פנים אל פנים. חוקרים שחולקים את אותו רעיון מגלים שהם עוזרים האחד לשני. מנתח שהציל עין, גאה לחלוק את ההישג ולא בכתב, או במצגת שמשוגרת לאלפים שאינם מולו. אל תזלזלו במינגלינג ובטח שלא בערבים החברתיים שכולם שכבות שונות של אותו שיתוף וזיקת גומלין.
אפילו הזכרון של ריקודים עד אובדן חושים על חוף ים , הם מיתולוגיה של שיתוף. תחשבו על התערוכה שהמציגים בה והמבקרים בה נמצאים בקשר סימביוטי. תחשבו לא רק על התחרות על כיסו של המבקר, שהיא גם מבחן איכות וגם מחווה ידידות. כל התופעה הזו שנקראת כנס בנויה על מפגש אנושי בלב העולמות של מצוינות מדעית, טכנולוגית ויצירתית. אז עכשיו חזרתי לקרש ולסיר, לקראת ההפתעה שאני מכין לזוגתי בסגנון מקסיקאי ובין קיצוץ כוסברה ומעיכת אבוקדו אני שואל את עצמי איך בכל זאת לשמר את המפגש האנושי הכל כך חשוב. כבר דיברנו על כנסים מרובי מוקדים וקיבלנו תגובות שממוצות ב”ראינו כי טוב” אבל אני מנסה עכשיו לחבר טכנולוגית וידאו עם מכנה משותף ענייני כדי לצמצם את המפגש לאחד על אחד בזמן האמת של הכנס.
מתקשר לחבר שמבין בזה ושואל “תגיד, בזמן שבכנס כולם צופים במציג, אתה ואני נוכל לבקר בביתן התערוכה הווירטואלי ולצפות באופן ממוקד במה שהפרזנטור מראה כחלק מהניתוח?” יש סיכוי שהוא לא יבין, אבל הוא מכיר את ה’נפתוליות’ של החשיבה של מארגן כנס “כן הבינה המלאכותית תעשה את זה אם תרשה לה” ענה “ואני גם יכול לשאול שאלות באותו זמן?”
ניג’סתי “בטח, הם הרי מתפרנסים מזה. אבל הכול תלוי בתכנון של המערכת האינטראקטיבית שעליה ישודר הכנס, תוכל ליצור חדרים לזוגות וקבוצות, בעצם תוכל לעשות הרבה יותר מאשר בעולם המוגבל” טוב כרגיל זה הרגע שבו אני מסתבך. “אתה מתכוון שזה הולך לייקר בהרבה תלפים?” רעד קולי. אתם צריכים לזכור שיש סוג של סתירה בהגדרה. אנחנו מתכננים כנס שבהבנה יצליח ככול שישמר מרכיבים של מפגש אנושי, כי אנחנו רוצים להצליח ושעוד חברות וארגונים ירצו ‘כזה’ אנחנו מפעילים את ‘מעייני היצירה’ שבאים לידי ביטוי במעייני ההוצאה. הדיכוטומיה יקר, יצירתי תמיד הייתה שחקן בשיקולי התכנון של כנסים וכול מיני אירועים. בעידן הבידוד החברתי ותחושת סוף העולם שאופפת אותנו היום, חייבים להמשיך ולחלום, להמשיך וליצור עתיד אופטימי!
עשוי לעניין אתכם לקרוא על –
